<h1>או"ז הלכ' נדה סימן שס"ג</h1>
<h2>דף נה:</h2>
[נדה ס"ו ע"ב] אמר רב שמואל בר יצחק אשה לא תטבול בנמל ואע"ג דהשתא ליכא עלווה אמרי' (בי דורנא) [בגמ' שלפנינו אי' ברדיונא] נפל. פי' רשב"ם בנמל פור"ט בשפת הים מקום שהספינות נקבעות שמעלות טיט וחוצץ. ואע"ג דהשתא ליכא אע"פ שכשתעל' מן הטבילה מיכן בדקה עצמה מיד ולא מצאה עלי' טיט אפ"ה איכא למיחש שמא בשעת טבילה נדבק בה טיט בתוך המים וחוצץ והא דלא משכח אימור ברדיוני נפל טיט מעליה בתוך המים. ברידיוני אין רבי יודע לשונו ונראה לרבי שהוא לשון שכשוך שכששכשכה רגלה במים בצאתה נפל ויש ספרים שכתוב בהם בדידיוני בשני דלתי"ן ונראה שהוא לשון ידודן ידודן [תהלים ס"ח], אשה מדדה את בנה [שבת קכ"ח, ע"ב] עכ"ל. וכן הלכה שכך פסק רשב"ם לקמן במלתי' דשמואל וכתב דמפני חציצת הטיט נותן מחצלת בנהר שעוברת עליהן דדבר רחב הוא ולא דמי לחרס וסילתא דבעיתא ומיהו אנן דטבלינן בנהרות על החול לא בעינן מפצי עכ"ל. ורבינו יצחק אלפס פי' אשה לא תטבול בנמל מפני שמתביישת מבני אדם ואינה טובלת כהוגן וכן יש מפרשי' דעביד מפצי ביומי תשרי דמשום צניעות הי' עושה להם כמו מחיצה ממפצי שלא יראו אותן ותבושנה לטבול, ודמי להא דאמר רבא אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס משום דבעיתא. אע"ג דרבותי פירשו כך יש לנו לחוש לפי' רשב"ם ורש"י שפי' משום חציצה כי מימיהם אנו שותים. וזה לשון פי' ר"ח אשה לא תטבול בנמל משום דחיישא לבני אדם ולא טבלה שפיר. אבוה דשמואל עביד מפצי לבנתי' ביומי תשרי פי' כמין גדר בנהר פרת להצניעם מפני העוברים ושבים עכ"ל פר"ח.
אבוה דשמואל עביד להו לבנתי' מקוות ביומי ניסן ומפצי ביומי תשרי. פי' רשב"ם מקוה ביומי ניסן של מים מכונסין או סמוך לנהר וממשיך לתוכו את מי הנהר וטובלת שם ולא הי' מניחן לטבול בנהר פרת כדמפרש טעמא פ' במה אשה יוצאה [ס"ה, ע"ב] מסייע לי' לרב דאמר רב מטרא במערבא סהדא רבה פרת סבר שמא ירבו נוטפין על הזוחלין. נוטפין היינו מי גשמים על הזוחלין הנובעים. וקיי"ל במס' מקוואות [פ"ה, מ"ה] הזוחלין כמעיין ומטהרין דרך זחילתן והנוטפין כמקוה. ומים הנוטפין מן ההרים כגון חרדלית של גשמים ה"ה כמקוה ואין מטהרין בזחילה כ"א באשבורן דקוו וקיימו כדאמרינן בפסחי' [מ"ב ע"א]. מיהו אנו בזמה"ז לא קי"ל כשמואל ולא כאבוה דשמואל ומטבילין בכל נהרות בין ביומי ניסן בין ביומי תשרי ולא חיישינן לרביית נוטפין על הזוחלין דמלתא דלא שכיחא היא. ומפצי ביומי תשרי שטובלת בפרת שהזוחלין מרובין אבל מפני חציצת הטיט נותן מחצלות שעוברות עליהן דדבר רחב הוא ול"ד לחרס וסילתא דבעיתא. ומיהו אנן דטבלינן בנהרות על החול לא בעינן מפצי עד כאן לשונו. ואני קצרתי את לשונו. ופר"ח בניסן עביד להו מקוה דקסבר פרת לא סליק לי' טבילה בניסן דרובו שאובין נינהו. וכבר ראינו לרבותינו זולתי זה הפירוש וחזינא בה פירכא לפיכך לא כתבנוהו ע"כ פי' ר"ח. וקשה על פרש"י גבי הא דתנן [מקוואות פ"ה, מ"ו] גל שנתלש ובו ארבעים סאה ונפל על האדם ועל הכלים טהורין ומוקמינן לה פ' השוחט [ל"א, ע"ב] ביושב ומצפה דמהו דתימא לגזור משום חרדלית של גשמים קמ"ל ופרש"י התם חרדלית של גשמים זרם של גשמים המקלח בכח מן ההר אין טובלין בו דתנן הנצוק והקטפרס אינו חיבור ולא [הוו] מקוה דמ' סאה שהרי אין מ' סאה במקום א' ואע"פ שיש שם הרבה למעלה ולמטה הא קתני אינו חיבור. חרדלית היינו קטפרס מדרון ורב היי גאון אומר הר דלית שבאין מדליו של ההר ע"כ לשונו ותימה דמשמע אי הוו מ' סאה במקום א' היה מקוה כשר לטבול בו ואמאי הא קיי"ל דנוטפין אינן מטהרין כ"א באשבורן והיינו קוו וקיימו כדפירש רשב"ם ותניא בת"כ [שמיני פרשה ט' ה"ג] אך מעין ובור מקוה מים וכו' עד אי מה מעין מטהר בזוחלין אף מקוה מטהר בזוחלין כו' עד והמקוה מטהר באשבורן, ומהו אשבורן דקוו וקיימי כדאמר בפסחים [מ"ב, ע"א] דאין מטבילין במכונסים אלא משנקוו למקוויהם ונחו מזחילתן לאפוקי שאם הטביל בהם כלי דרך זחילתן כשהן נמשכין ויורדין למקוה לא עלתה להם טבילה דבור ומקוה כתיבי דקוו וקיימי. הלכך יש לפרש ההיא דהשוחט מהו דתימא לגזור משום חרדלית של גשמים דפסילי משום שהן נוטפין ואע"ג דאית בהו מ' סאה. והא דתניא במקוואות ס"פ טבלה שנתנה [פ"ד ה"ו] מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שהיה מתחלתו ואיזהו חרדלית מי גשמים הבאים מדרון רואין אותן אם יש מתחלתן ועד סופן צירוף מ' סאה מטבילין בהם ואם לאו אין מטבילין בהם דברי ב"ש ובה"א אין מטבילין בהן עד שיהיו לפניו מ' סאה עגול, אית לן למימר דהאי מ' סאה עגול היינו שמוקווין ועומדין במקום א' מ' סאה. ויש מפרשים דעביד להו לבנתי' מקוואו' ביומי ניסן כעין מקוואות שלנו שהם מעיין משום דהאידנא נשים שלנו ספק זבות נינהו וזבה טעונה מים חיים ולא נהירא לרש"י ולרשב"ם דתניא בתוס' דמגילה פ"ק [הי"א] אין בין זב לזבה אלא שהזב טעון ביאת מים חיים וזבה אין טעונה ביאת מים חיים.
והקשה רבינו אפרים דתנן במקוואות פ' מעיין שהעבירו [פ"ה, מ"ה] נוטפין שעשאן זוחלין סומך אפי' מקל אפי' קנה אפי' זב וזבה יורד וטובל דברי ר"י ותימה היכי זב טובל שם והא טעון מים חיים ותו מאי יורד וטובל יורדים [וטובלין] ה"ל למתני ופי' ר"ת דה"ק נוטפין שעשאן זוחלין דהיינו שביטל נוטפין בתוך הזוחלין סומך אפי' קנה סומך את הנוטפין שיבואו לתוך הזוחלין ויבטלו בתוכם אפי' במקל אפי' בקנה אפי' זב טובל שם ע"י ביטול הנוטפין שנתבטלו בתוך הזוחלין כשרים לזב כדתנן בסמוך העיד ר' צדוק על הזוחלין שרבו על הנוטפין שהם כשרים. מיהו קשה לפירושו דמאי האי דקתני אפי' זבה הא זבה אינה טעונה מים חיים. ותו דה"ל למתני יורדים וטובלין בו. ותו מאי רבותי' דמקל וקנה דקתני אפי' מקל אפי' קנה. הלכך נראה כמה שפי' רבינו יצחק (בר) דסימפונט סומך לפניהם עד שיטבול מקל או קנה או זב או זבה ויורד וטובל שם דסבר ר' יהודה מזחילין בדבר המקבל טומאה כלו' מעמידין עכ"ל וכך הוא רוצה לומר נוטפין שעשאן זוחלין כלומ' שנעשו זוחלין ונפסלו מלטבול בם דאין הנוטפין מטהרין כ"א באשבורן סומך אפי' מקל אפי' קנה פי' מעמיד אותו במקל או בקנה או בזב או בזבה כדי שיעמדו במקום א' ולא יהיו זוחלין ויורד וטובל שם כל שאר טמא כגון טמא שרץ וטמא מת זבה נדה ויולדת חוץ מן הזב שהוא טעון ביאת מים חיים דקסב' ר' יהודה גודרים ומעמידים את המקוה כדי שלא יהיו זוחלים בדבר המקבל טומאה, כדתנן בסמוך בש"א מטבילין בחרדלית ובה"א אין מטבילין ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם פי' גודר את המים בכלים וטובל במים שגדרם בכלי וכלים שגדר בהם לא הוטבלו, והיינו כר' יהודה דסבר גודרין ומעמידין בדבר המקבל טומא', וכדתניא ס"פ טבלא שנתנה תחת הצנור ומעשה (בגומות) [בכובסים] שהיו בירושלים שהיו גודרי' את הכלים וטובלין בהם והכל מודים שהכלים שגדר בהם לא הוטבלו. ואע"ג דפליג ר' יוסי במתניתין דתנן ר' יוסי אומר כ"ד שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו אפ"ה מסתבר' דהלכה כר' יהודה דהא ב"ש וב"ה קיימי כוותיה ותו דמעשה רב ובתוספתא תניא דעבדו עובדא כר' יהודה. מיהו הא דקתני אפי' מקל אפי' קנה לא אתי שפיר דמקל וקנה לא מקבלי טומא' ופירש ר"ת דבמקל וקנה חלולין איירי דיש להם בית קיבול ומקבלי טומאה. ותו יש לפרש בקנה של זתים שמקבל טומאה כדאמר בפ' כל הכלים [שבת קכ"ג ע"ב] בשעה שמהפך בו זתים הופכו ורואה בו. ותו יש לפרש נוטפין שעשאן זוחלין פי' שנעשו [זוחלין] ונפסלו מלטבול בהם ורוצה להכניסן למקום האשבורן ולעשותן מכונסין סומך אפי' מקל, פי' סומך מקל וקנה וממשיך מים על גביהן למקום המקוה דהואיל שאין להם בית קיבול לית בהו תורת שאובין, ולא מבעיא ע"ג מקל וקנה אלא אפי' ע"ג הזב והזבה שאם השכיבם והמשיך על גבם המקוה כשר דסבר ר' יהודה מזחילין על גבי דבר המקבל טומאה וכדתניא פרק טבלא שנתנה [מקואות פ"ד ה"ה] מזחילין ע"ג המת דברי ר' יהודה. ר' יוסי אומר כל דבר שהוא מקבל טומאה אין מזחילין בו, אבל במקל וקנה מודה שמזחילין בהן אבל לגדור ולהעמיד מודה ר' יוסי דגודרים ומעמידין אפילו בדבר המקבל טומאה. וההיא דתנן במס' פרה פ' המקדש [מ"ד] ומייתי לה פ"ב דזבחים [כ"ה, ע"א] נתן ידו או רגלו או עלי ירקות כדי שיעברו מים לחבית פסולים עלי קנים ועלי אגוז כשרים זה הכלל דבר שהוא מקבל טומאה פסול שאינו מקבל טומאה כשר ואמ' פ"ב דזבחים מה"מ א"ר יוחנן משום ר' יוסי בן דהבאי אמר קרא אך מעין ובור מקוה מים יהי' טהור (חיותו) [הווייתו] ע"י טהרה תהי', אית לן למימר דההיא ר' יוסי היא.
